כאשר מתייחסים אל נהיגה בשיכרות, הכוונה היא למעשה לאחת מבין שלוש עבירות עיקריות, שהעובר על כל אחת מהן צפוי לעונש חמור. חשוב לשים לב כי העונש המינימלי בגין נהיגה בשיכרות שנקבע בחוק הינו שנתיים פסילת רישיון, אלא אם בית המשפט מצא כי ישנן נסיבות מיוחדות אותן נימק בפסק הדין. החוק אינו מקל בעונש כאשר מדובר בנהגים ללא עבירות קודמות, נסיבות מיוחדות, בחריגה מזערית מן הסף המוגדר בחוק או עמידות גבוהה לאלכוהול של הנהג. קיימות טענות רבות כנגד הגדרת עונש המינימום, מאחר ומדובר בפגיעה בעקרון המידתיות, המתאים את העונש אל מידת החומרה של המעשה.
על פי החוק מוגדרת נהיגה בשכרות כאשר אדם הוהג כשהוא נתון להשפעתם של משקאות או סמים משכרים או מסוכנים. אין מדובר רק במשקה אלכוהולי כמו שרבים חושבים, אלא כל משקה שיכול לגרום לאדם שיכרון, כגון תרופות מסויימות.
על מנת לקבוע האדם אדם נוהג תחת השפעת משקה משכר ניתן לבצע אחת משלוש בדיקות: בדיקת נשיפה (באמצעות מכשיר "ינשוף" או באמצעות "נשיפון" חד פעמי), בדיקת דם או בדיקת שתן. התוצאה אותה נותנות בדיקות אלה היא רמת ריכוז האלכוהול בדמו של הנהג. אם בבדיקת דם שנערכה לך התגלה ריכוז של 50 מ"ג אלכוהול לכל ליטר דם (או יותר), או אם בבדיקת נשיפה התגלתה דגימה עם 240 מיקרוגרם אלכוהול לכל ליטר אוויר נשוף, הרי יוגש נגדך כתב אישום בגין נהיגה בשכרות שהעונש בצידה הוא מינימום של עשרים וארבעה חודשי פסילה בפועל.
לעיתים לא נדרשת כלל בדיקה על מנת להוכיח נהיגה בשכרות, ומספיקה עדות לגבי התנהגותו החיצונית המוכיחה מעל לכל ספק סביר כי אכן הוא שיכור.
נטל ההוכחה על נהיגה בשכרות של אדם מונח על כתפי התביעה, והיא זו שצריכה להביא ראיות המוכיחות את טענותיה מעבר לכל ספק סביר. אפילו ריח אלכוהול חריף הנובע מן הנהג אינו מוגדר כהוכחה מעל לכל ספק של נהיגה בשכרות.
בשונה מהחוק בנושא נהיגה תחת השפעת אלכוהול, המגדיר בצורה מדוייקת את הסף מעליו מוגדר הנהג כנוהג בשכרות, בנושא סמים לא קיים ריכוז סף מסוג זה. לפיכך, על התביעה להוכיח כי מאופן התנהגותו של הנהג ניתן לדעת כי נהג תחת השפעת סם. חוות דעת של מומחה הקובעת כי ריכוז הסם בדמו של נהג היה גבוה בעת הנהיגה אינה מספקת.
החוק מתיר לשוטר לדרוש מנהג לבצע בדיקת שכרות בשני מצבים עיקריים.
המקרה הראשון הינו מקרה של תאונת דרכים בה היה הנהג מעורב, גם אם הנהג לא אשם בתאונה אלא היה מעורב בה במעורבות שולית בלבד. עצם המעורבות השולית כבר הינה עילה מספקת לדרוש ממך לבצע בדיקת שכרות.
המקרה השני הוא כשיש לשוטר חשש סביר כי הנהג שיכור. נושא החשש הסביר הינו בעייתי יותר, ולעיתים קרובות יתקיים דיון בנושא החשש הסביר בבית משפט. על מנת לוודא כי אכן מדובר בחשש סביר, על השוטר למלא טופס בשם "בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות", המכיל קריטריונים שונים המביאים לתשובה באם קיים חשש סביר או לא. הקריטריונים המופיעים בטופס כוללים התרשמות לגבי הופעתו של הנהג (מרושלת או מסודרת), אופן דיבורו (רגיל או איטי ומבולבל), יכולתו של הנהג להניח אצבע על אפו מבלי להחטיא ועוד.
אם חשבת כי ניתן להתחמק מביצוע בדיקת שכרות ובכך להימנע מהפללה בדבר נהיגה בשיכרות, אז עליך לדעת כי עצם הסירוב לבצע את הבדיקה הינו עבירה בפני עצמו, והעונש על הסירוב זהה לעונש בגין נהיגה בשכרות! בנוסף כדאי לדעת כי לא נדרשת בדיקה בפועל על מנת להוכיח כי נהגת בשכרות, אלא מספיקה התרשמותו של השוטר.
התשובה לשאלה כמה מותר לשתות מבלי להיכנס לתחום המוגדר כנהיגה בשכרות תלוי במשקל גופו של השותה, ובפעולות אותן ביצע במקביל לשתיה (עישון, רכילה, שתיה). לעיתים מספיקה שתיית כוס יין אחת בכדי להגיע לסף המוגדר בחוק, ולכן בכדי להימנע לחלוטין מן הסיכון כדאי להימנע לחלוטין מן השתיה. מכל מקום, כדאי לזכור כי שיעור האלכוהול יורד בממוצע ב-15 מ"ג לשעה.
במידה ונתפסתם נוהגים בשכרות על ידי הרשויות חשוב ליצור קשר עם עורך דין (תעבורה) מומחה נהיגה בשכרות כמה שיותר מהר. זאת על מנת לקבל ייעוץ ראשוני לגבי מצבכם, ייעוץ זה חשוב מאין כמותו שכן אתם עלולים להחמיר עם מצבכם.