החוק בישראל מטפל בנושא מוצרים פגומים באמצעות חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם (1980). מוצר פגום מוגדק בשני מקרים:
- מוצר שבשל ליקוי בו הוא עלול לגרום לנזק למשתמש בו.
- מוצר שנדרשות הוראות זהירות בעת שימוש בו, או הוראות טיפול, והוראות אלו סופקו למשתמש בצורה חלקית או לא סופקו כלל.
אחריות היצרן
להבדיל מדיני נזיקין רגילים, בהם נדרשת רשלנות מצד יוצר הנזק, על פי חוק האחריות למוצרים פגומים מוטלת אחריות מוחלטת על יצרן של מוצר פגום בגין נזקי גוף (מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי) שנגרמו כתוצאה מפגם במוצר, כלומר, שעל היצרן היא לפצות את מי שנגרמו לו נזקי גוף כתוצאה מכל מוצר פגום שיוצר על-ידו, גם אם הפגם לא נוצר באשמתו. גורם הרשלנות המשמעותי כל-כך בדיני נזיקין הופך בנושא מוצרים פגומים לשולי לחלוטין.
הבדל מרכזי נוסף בין דיני נזיקין רגילים לבין מקרה של מוצר פגום הוא בנושא חובת ההוכחה. בדיני נזיקין נטל ההוכחה כי התקיימה רשלנות רובץ תמיד על התובע. על-פי חוק האחריות רובץ נטל ההוכחה על היצרן, והוא זה שצריך להוכיח כי נהג בצורה זהירה וכי לא נהג ברשלנות.
החוק מגדיר יצרן בתור אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם. החוק מרחיב את ההגדרה אל המקרים הבאים:
- מי שמציג את עצמו כיצרן של מוצר
- יבואן שייבא מוצר שיוצר בחוץ לארץ
- ספק של מוצר שהיצרן שלו או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פני המוצר
אחריות יצרן רכיב במוצר
במידה והתקלה במוצר הייתה ברכיב של המוצר שיוצר על ידי יצרן אחר, אין הדבר מגן על יצרן המוצר מפני תביעה. במקרים מסוג זה תתחלק האחריות בין יצרן המוצר לבין יצרן הרכיב הפגום.
אחריות הספק
על פי סעיף 2(ג) בחוק, במקרים בהם לא ניתן לזהות מיהו היצרן או הספק של מוצר פגום (זהות הספק לא מצויינת על המוצר), אז הספק פטור מאחריות על נזקים שנגרמו בשל המוצר הפגום רק אם ימסור לנפגע פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן או ספק אחר ממנו נקנה המוצר. הפרטים שנמסרו צריכים לכלול את שמו וכתובתו המלאה של אותו יצרן / יבואן / ספק.
הגנות
החוק מספק ליצרן מספר הגנות מפני תביעת פיצויים מצד נפגע, שרק בהן רשאי להשתמש היצרן:
- הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטת היצרן - הגנה זו קבילה רק במידה והיצרן ביצע בדיקת בטיחות סבירה למוצר לפני שיצא משליטתו.
- בעת הוצאת המוצר אל השוק היה הידע המדעי והטכנולוגי שונה מבעת יצירת הנזק, והיצרן לא יכול היה לדעת כי המוצר לא היה בטיחותי.
- המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו, והיצרן נקט צעדים סבירים למנוע את יציאת המוצר לשוק, ולאזהרת הציבור בנוגע לסיכון הכרוך בשימוש בו.
- הנפגע היה מעל גיל 12, ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו, והשתמש במוצר בכל-זאת.
- הנפגע היה מעל גיל 12, ונהג בהתרשלות חמורה בעת השימוש במוצר - במקרה כזה רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו.
התיישנות
בניגוד לנהוג בנושאי נזיקין, תקופת ההתיישנות על עבירות על חוק האחריות למוצרים פגומים הינה שלוש שנים בלבד. בנוסף לכך מוגדר בחוק כי לא ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין מוצר פגום מתום 10 שנים מעת יציאת המוצר משליטת היצרן. בשל תקופת ההתיישנות הקצרה, ישנה חשיבות רבה לפנייה אל עורכי דין נזיקין המתמחים בטיפול בתביעות מסוג זה.
