בישראל של היום, כאשר הדי המחאה החברתית עדיין נשמעים אך תוצאות בשטח אין, רובנו משקיעים את רוב מאמצינו במאבק הישרדות יומיומי. למי יש בכלל אפשרות לחשוב על חיסכון או על מה יהיה בעתיד? מי יכול בכלל לחשוב על פנסיה כשעכשיו אין ממה לאכול?
אבל המציאות מחייבת אותנו, עם כל הקושי בהווה, ואולי דווקא בגללו, לחשוב גם על העתיד. וכאן המדינה דווקא באה לקראתנו. בינואר 2008 נכנס לתוקף חוק פנסיה המחייב כל מעסיק להפריש פנסיית חובה עבור כל עובד, עניין שעד למועד כניסת החוק היה רשות בלבד.
חוק פנסיית החובה מצטרף לשורת דיני עבודה שנועדו להגן על זכויות העובדים. כל אדם שמגיע לגיל פרישה זכאי לקבל מהמדינה קצבת זקנה של 1,700 שקלים בחודש. הסכום, מן הסתם, אינו מתקרב לתקציב ראוי למחיה.
על פי החוק, כל עובד בן 21 ומעלה וכל עובדת בת 20 ומעלה, אשר עובדים חצי שנה במקום העבודה שלהם, זכאים להפרשה של 2.5% משכרם לטובת קרן פנסיה. הסכום על פיו מחושבת הפנסיה הוא שכר הבסיס, ולא ייחשבו בו בונוסים או שעות נוספות.
ככל שיצבור העובד וותק במקום העבודה, כך יעלה אחוז ההפרשה, וליתר דיוק בכל שנה יעלה ב- 2.5% אחוז ההפרשה לטובת פנסיה לעובד. אם עובד מגיע למקום עבודה חדש, ויש לו כבר הסכם פנסיה ממקום קודם, לא תחול על העובד תקופת המתנה של חצי שנה, והוא יהיה זכאי להפרשות עבור קרן הפנסיה כבר מהחודש הראשון לעבודתו. הפרשות אלו יבוצעו רטרואקטיבית החל מהחודש השלישי לעבודתו במשרה החדשה.
על העובד לבחור את מסלול הפנסיה הרצוי לו, כאשר אם לא יעשה כך עד חודשיים מיומו הראשון בעבודה, יבחר המעסיק עבורו. עובדים רבים כלל אינם מעורבים בנושא קרן הפנסיה שלהם, ועלולים להפסיד כסף או לפספס מסלולים שעשויים להיות משתלמים הרבה יותר עבורם, וזאת רק בשל חוסר ידע.
על מנת שחוסר ידע לא יהיה מה שיפריע לך לקבל את ההטבות הראויות לך, כדאי להכיר שלושה מסלולי חיסכון פנסיה עיקריים: