תסמונת הניכור ההורי הינה תופעה שבה ילד, ללא סיבה מוצדקת, מתנכר לאחד מהוריו בעקבות גירושין, בשל השפעתו של ההורה המשמורן. תופעה זו עלולה להוביל לכך שהילד יסרב לכל מגע עם ההורה המנוכר, לעיתים במשך חודשים ואף שנים, וכתוצאה מכך לנתק מוחלט. התסמונת, שהוגדרה לראשונה ב-1985 על ידי פרופ' ריצ'רד גרדנר, קיבלה הכרה בבית המשפט העליון בישראל. עם זאת, בית המשפט הדגיש גם את הצורך בהערכה מדוקדקת של אנשי מקצוע לקביעת קיומו של ניכור הורי בכל מקרה ומקרה.
ניכור הורי יכול לנבוע מסיבות שונות, הקשורות לרוב בהתנהגותם של שני ההורים במהלך ואחרי הליכי גירושין. במקרים מסוימים, התנהגות הורה מנוכר, כגון נטישת המשפחה או אי שמירה על קשר יציב עם הילדים, עשויה להוביל לניתוק או סירוב של הילדים להתחבר מחדש. במקרים כאלה, בהם נגרם נזק משמעותי לילדים, תגובת הילדים, אף אם קשה, עשויה להיחשב סבירה.
בשכיחות גבוהה יותר, ניכור הורי נובע מהתנהגות מכוונת של ההורה המשמורן, במסגרתה הוא מסית את ילדיו נגד ההורה השני. התנהגויות אופייניות של הורה מנוכר כוללות הצגת ההורה השני כמסוכן או לא אוהב, הגבלת האינטראקציות של הילד עם ההורה המנוכר, ערעור סמכות ההורה המנוכר ושימוש במניפולציות רגשיות כדי לשחוק את אמון הילד בהם. התנהגויות אלה לא רק גורמות לילד לפתח ניכור כלפי ההורה השני אלא גם מובילות לפגיעה נפשית חמורה בילד, המשפיעה על יכולתו ליצור קשרים בריאים ולשמור על פרספקטיבה מאוזנת בדינמיקה המשפחתית. כתוצאה, ההורה המנוכר הופך ל"הורה שכול" בחיי הילד, מצב המצריך התערבות מקצועית ומשפטית.
סכסוכי גירושין לעיתים מובילים למצבים שבהם אחד ההורים נוקט בהתנהגות המעודדת ניכור הורי. ניכור זה, הנובע בדרך כלל מהדינמיקה המתוחה של הגירושין, מתבטאת בהסתה של הילד נגד ההורה השני לעיתים במטרה להשיג יתרון משפטי. בתי המשפט מכירים בחומרת תופעת הניכור ההורי, הפוגעת הן בזכויות הילד והן בזכויות ההורה המנוכר. לכן, הם עשויים לנקוט בצעדים שונים, כמו הגברת הפיקוח על סדרי הראייה או שינוי הסדרי המשמורת, במטרה לצמצם את הנזק הנפשי לילד ולשקם את הקשר בינו לבין ההורה המנוכר. חשוב להדגיש כי לא כל אובדן אמון או הימנעות ממפגש מהווה בהכרח ניכור הורי.
לא, בתי המשפט דוחים בתוקף כל ניסיון להצדיק אלימות בתגובה לניכור הורי. מהורה מצופה להתמודד עם המצב באופן בוגר, תוך חיפוש אחר פתרונות שאינם כרוכים באלימות.
בתי המשפט עשויים לשקול אפשרות זו רק במקרים חריגים ביותר, כאשר כל ניסיון אחר לשקם את הקשר בין הילד להורה המנוכר נכשל לחלוטין.
כן, בתי המשפט יכולים לשנות את הסדרי המשמורת במקרים חמורים של ניכור הורי, אך רק כמוצא אחרון. בדרך כלל, יבחנו בתי המשפט תחילה אפשרויות מתונות יותר לטיפול בבעיה.
החלמה מניכור הורי היא תהליך מורכב הדורש התמקדות בשיקום הקשר והאמון בין ההורה המנוכר לילד. תהליך זה כרוך, לרוב, בטיפול פסיכולוגי ותמיכה משפטית. חיוני כי ההורים יימנעו מליבוי סכסוכים בנוכחות הילד, יפנו לקבלת ליווי מקצועי וישמרו על אווירה חיובית ככל האפשר. במקרים מסוימים, התערבות של רשויות הרווחה עשויה להיות הכרחית על מנת להגן על רווחתו הרגשית של הילד ולסייע בשיקום הקשר ההורי.